אהבת חסד
וראה עוד כח המדה הקדושה הזו, שהיא מועלת להאריך ימיו של אדם. וכמו שמצינו בבני עלי (ראש השנה י"ח), שנגזר עליהם (שמואל א', ב' ל"ג): "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". והיה גזר דין שיש עמו שבועה, שאינו מתקרע, כמו שאמרו חז"ל (ראש השנה שם), ואף על פי כן כשהוציא הקדוש ברוך הוא את הגזר דין עליהם, רמז להם שבתורה ובגמילות חסד יוכלו לבטל דבר זה, ויאריכו ימים. וכדכתיב (שמואל א', ג' י"ד): "ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה". ואמר אביי: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים. כן איתא בראש השנה (י"ח). ואמרו שם עוד, דאביי ורבא תרויהו מדבית עלי קאתו רבא דעסק בתורה חיי ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיי שתין שנין. וגם היא מועלת להנצל מחבלו של משיח, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח:): שאלו תלמידיו את ר' אליעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? אמר להם: יעסק בתורה ובגמילות חסדים. והזכות הזה עומד לו לאדם לכל הדורות שאחריו, כמו שאמרו חז"ל: (בילקוט תהלים רמז תתנ"ט) החסד עומדת לו לאדם עד סוף כל הדורות, שנאמר (תהלים ק"ג י"ז): "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו".
מחזור ויטרי
יוסף תקיף יצריה. יוסף כבש יצרו. כשתבעו מרתו. לשכב עמה. ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. שאם אדם עובר עבירה מלפפתו ומחבקתו ומביאתו ליום הדין. שנאמר ילפתו ארחות דרכם (איוב ו׳:י״ח). כן נדרש בע"ז פ"ק: ואכנישת כל שיבבתהא. קובצה כל שכינותיה. וכך אמר להון. חד טליא. בחור אחד. זעיר וינוק. קטן ראוי לינק עדיין. זיויה דעיבראי. דמותו מן היהודים. וזבינתיה מן ערבאי. מן הישמעאלים. בעיא אנא למידרי בגינתיה. רוצה אני שידור במיטתי המוצעות כעין כילת חתנים. והוא לא צבי. אינו רוצה. ואומ' שלא ידור עם אשה: גנימוס. לשון פרסי עיניין קונטצא ב'. וחבירו באיכה רבתי. חד ירושלמי הוה (זכין) [זבין] לבדין. אמר לחבריותא ונשיל קומוי רבנין. חלצה במוק מהו. לא נראה הרוק מהו. חלצה בחמשה או בשלשה. אתון בעון קומו ר' זכאי. ואמר לה קמוי דר' יודה. א' לון חליצה במוק פסולה. וכן נמי אם לא נראה הרוק. וחליצה צריכה חמשה. זלון רבנין בתחי דההוא בר נש למיזבן לבדין. א' לון גנימום דידך לרבנין הרדלאי. כלומר עיניינך כתלמידי חכמים. אך אנו סבורים שמתוך עניות אתה מוכר לבד. פלטרא ב'. הרדלאי. נר' לר' כאשר שנינו בעירובין שקורין לחרדל טור מסכן בלשון חכמה. טור. הר. מסכן. דל. והרדל כמו חרדל. שה' מתחלפת בח': כד זבינתיה בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו'. ממללותיה דחכים. דבריו דברי חכם הם. דליס לית ביה. שום דופי אין בו. הא כמה זימנין דצחית למשתי. כמה פעמים צמאתי ובקשתי לשתות. בצמא. מתרג' בצחותא. והוא אינו רוצה להשקותי. ואי לגרמיה. לעצמו. גנבא למה את בעי. למה אתה רוצה לשתות מים גנובים. ותפס לו לשון מקרא שנדרש בתלמוד על זה. מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה. שנאמר מים גנובים ימתקו (משלי ט׳:י״ז). אמר חלילה לי להיות מאותם המכעיסים את בוראם. דנסיב הוני. לקח הון גדול ועושר גדול ונתמנה למלך בשביל יופיתו שהיה יפה. י"א דנסיב הוני. שבעלה נתן לו הון רב שתבעו למשכב זכור בגלל שהוא יפה. ועתיד דמשבח לעתיק יומין. על אשר לא נכשל כזה. אשת אדונו תובעתו בפה תמיד. כדאמרינ' ביומא בגדים שלבשה (ביום) שחרית לא לבשה ערבית. ערבית לא לבשה שחרית. כדי להראות נאה ביופיו ולהרבות יצרו היתה מתקשטת לפניו פעמים ביום. ואעפ"י כן כפה יצרו. ובזכות דבר גדול כזה שעשה זיכה ליקח הון רב לעתיק יומין כשנצל מעבירה: חינא וחסדא מלוין יתיה. חן וחסד מלוים אותו האחד בימינו והאחד בשמאלו. שני מלאכים הן. האחד תשמישו בחן והאחד תשמישו בחסד. באגד' דשמואל מצאתי: טירדא אנא לך מנו פלטין דידי. אחר כל השבח שעשתה ממנו התחילה (לקנתא) [לקנתו] ואמרה לו אנכי משליכך מן פלטירין שלי דאת מנית יתי היך כזניתא. אתה חשבתה אותי כמו זונה. נורא בלבי יקדא. אש בלבי נבער. הוא שאמר הכת' אש היא עד אבדון תאכל (איוב ל״א:י״ב) היך דיקוד שלהובית דנורא. כמו שהאש בוער. והלהב עולה למעלה כך גיעגויי עליך. כולי ערסין דריבונך פריסין כל מיטות אדוניך מוצעות. ולמאן דאהני לך קום דמוך ולך שכב עליהן ותישן להנאתך: לא בנין חד ליליא דאידמוך יאות. לא בשביל לילה אחת שאישן שם יפה לא אפסיד מצעות המזומנות לי בגן עדן. וזהו שאומ' אנא מיטלטל. שאטלטל מעלי מה שמוכן לי לעתיד. ונימור מילוי. ונספר דברים. ותימרון קושטא. ותאמרו אמת. סלקא היא קמיית. עלת היא תחילה לפלטין שלה. והושיבה שכינותיה על סגמוטין. בסתרקי טפיץ ב'. ובמדרש לכו נרננה נמצא. חד פחתא הוה אזיל לדברא. כי מטא למללא. כרכו מעליה סגמוטין. א' לאכוונגר דידיה קרא להו קלניא. אכלין מללא קלנייא. ופתרונו שלטון אחד הנה הולך לעיר. הגיע לעיר שממה מללא. כרכו תחתיו בכל רחובות העיר אותם בסתרקי. אמר לשני שלו שקורין שנקל ב'. לך וקרא להם חירות. ודרור. שלא יתנו עוד מס. הכריזו. העיר מללא חורין. (ממלא) [מללא] שם העיר וישראל היו. כדא' בב"ר ר' חייא אזל למללא מצאם כולם שחורי ראש. אמר שמא ממשפחת עלי אתם שנאמ' וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (שמואל א ב׳:ל״ג). והוא ששנינו משום דאתון ממולאי אמריתו מילי מולייתא. ור' לא גריס ממולאי כשאר בני אדם. עבדא קרת יתיה. קראתו עבד קום חגור חרבך ושמש כעבד. רוצה להסתכל בו וציויתו להשליך אדרתו מעליו. פיולא סב בידיה. כלי זכוכית. ונקרא בב"ר פלילא פוטרין. וי"א כוס מעצם הפיל. אפיה למרתיה. פניו לגבירתו. ולבו לאביו שבשמים. צפיין הוו ליה. צופות הם לו. ופניהו מכרכמות. מפרש באגדה. לולי כרכום פניהם של מטרוניות לא נפלט יוסף מן העבירה שמתוך שהן מתביישות הוא מבוייש כפלים. הוו טעון כסא היו נושאות הכוס עם היין ולא טעמוהו. מפני שטרודות להסתכל ביופיו. אינגיד. ויט מתרג' ונגיד. חרשיא. מכשפים. (ביופיא) [גיופיא]. מנאפים:
ספר חסידים
אחד היה מכבד את אביו ואת אמו והיו לו אחים ואחיות והיו מתקוטטים עמו והיה מקללן ומכעיסן והיה לאביו ולאמו צער. אמר ליה החכם אתה מכבד את אביך ואת אמך ואתה מצערן אילו היו קללותיך ועונשיך מתקיימים היו אביך ואמך צעורין וכתיב (בראשית מב כב) וגם דמו הנה נדרש וגם דם אביו ועשו אמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ובחייו לא רצה להורגו שלא יצטער אביו לכך אל תצער אביך לקלל זרעו בחייו. וגם לאחר מותו יש לו לאדם לחשוב אילו היה אבי חי היה מצער אביו גם אחרי מותו לא אקלל כי הנשמה רוח האדם לאחר מותו יודעת כל מה שבזה העולם שהרי בעלי הכהן כתיב (שמואל א ב לג) לאדיב את נפשך וזה היה לאחר מותו: